פסק-דין בתיק ב"ל 20193-07-09

פתח דבר

1.                התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בכאבים בברכיו, כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה ( נת/1). במכתבו מיום 25.2.09 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר הביאו לכאבי הברכיים הנטענים על ידי התובע. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2.                בכתב תביעתו ייחס התובע את כאביו בברכיו לתנאי עבודתו כנהג אוטובוס בחברת "אגד" משנת 1987, כאשר עבודה זו חייבה לטענתו ישיבה ממושכת ורצופה תוך כיפוף כמעט קבוע לשתי הברכיים, ובמיוחד לברך ימין המופעלת בעת הלחיצה על דוושת האוטובוס. עבודה יומיומית זו במהלך שנות עבודתו, היא שגרמה לטענת התובע למחלה ממנה הוא סובל בברכיו. לכתב תביעתו צירף התובע חוות דעת מומחה בתחום האורטופדיה מטעמו המכירה בקשר הסיבתי בין מחלת התובע בברכיו לתנאי עבודתו כנהג אוטובוס.

3.                התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ( ת/1) ובדיון מיום 30.6.11 הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו; יחד עם זאת, השיב התובע למספר שאלות של בית הדין. הצדדים סיכמו את טענותיהם בפנינו.

4.                לאחר בחינת טענות הצדדים, קבענו בהחלטתנו מיום 9.1.12 כי אין מקום לדחיית התביעה בטרם מינויו של מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגימה הנטענת בברכיו של התובע לבין תנאי עבודתו כנהג אוטובוס.

5.                למרבה הצער, לאחר שמיעת דיון ההוכחות ובטרם ניתן פסק דין, נפטר נציג ציבור העובדים אשר שמע התיק, מר אריה גיל ז"ל. הצדדים נתנו הסכמתם להחלפת נציג ציבור העובדים, והמשך הדיון מהמקום בו נפסק ובהתאם ניתנה החלטה (27.6.2013) ומר אריה גור החליף את נציג הציבור אשר נפטר.

6.                אלו הן עובדות המקרה, כפי שנקבעו בהחלטה מיום 2.9.12 :

א.                 התובע יליד 1957, עבד כנהג שכיר באגד משנת 1987 ועד לשנת 2008. משנת 2008 ועד היום ממשיך התובע לעבוד באגד בקופת הנהגים.

ב.                  בין השנים 1987 עד 2004, התובע נהג בקווים העירוניים של אגד באזור הכרמל בחיפה, וזאת משך 6-7 ימים בשבוע, 10 עד 12 שעות ביום (כולל הפסקות).

ג.                   בשנת 2004 החלו להופיע כאבים בברכיו של התובע, בעיקר בברכו הימנית. לטענת התובע הכאב היה מחמיר תוך כדי נהיגה; אי לכך, משנה זו ועד לשנת 2008 עבר התובע 5 ימים בשבוע, 6-7 שעות ביום בלבד.

ד.                  כעולה מהחומר הרפואי שצורף, התובע נותח בברכו הימנית, ובדיקת ארתרוסקופיה מיום 16.7.08 הדגימה לטענתו שחיקה של סחוס הפיקה, הכל כעולה מהחומר הרפואי.

ה.                 התובע מייחס את הפגיעה בברכיו לישיבתו הממושכת תוך כדי הנהיגה, ולמאמץ המתמשך בעת הלחיצות החוזרות והנשנות, מאות במספר, על דוושות הגז והברקס של האוטובוס לאורך יום העבודה, וזאת עם החלק הקדמי של כף רגל ימין. לדברי התובע, הלחץ שהופעל על הפיקה בזמן הלחיצה החוזרת והנשנית על דוושת האוטובוס לאורך יום העבודה, בזמן שהברך היתה במצב של כיפוף הוא הרבה יותר גבוה מלחץ על דוושת רכב רגיל, לא כבד, בנהיגה של כשעה ביום בלבד.

מינוי מומחה וחוות דעתו

7.                ביום 2.9.12 מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 27.11.12 (להלן - חוות הדעת).

8.                בחוות דעתו קבע המומחה, כי התובע סובל משינויים ניווניים התפתחותיים בשתי ברכיו לרבות במפרקי הפיקות והכתפיים, כאשר בתיקו הרפואי של התובע קיימים רישומים על כאבי ברכיים ושינויים בכתפיים עוד טרם תחילת עבודת התובע כנהג באגד. המומחה לא מצא כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה הניוונית ממנה הוא סובל בברכיו, ואשר התפתחותה הינה קונסטיטוציונלית, וקבע כי מדובר בתוצאה של תהליך תחלואתי רגיל.

9.                התובע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, אשר הנתבע התנגד לכולן, בטענה שהן נענו על ידי המומחה בחוות דעתו או מחמת היותן לא רלבנטיות או ספקולטיביות ומשאין בהן להבהיר את חוות הדעת. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הותרו בהחלטה מיום 2.1.13 חלק משאלות ההבהרה המבוקשות, בשינויי נוסח. להלן תפורטנה השאלות והתשובות להן (17.2.13):

א.                 קבעת בחוות דעתך כי אינך מוצא קשר בין התפתחות המחלה בברכיו של התובע לבין תנאי עבודתו. אנא הסבר האם תנאי עבודתו של התובע החמירו את מחלתו האמורה של התובע.

אנא הסבר תשובתך.
תשובה: